פרויקטים :

ניוזלטר חינם:

שחור אחד לא דומה לשחור שני
(או, מדוע התקשורת מתעלמת ממאבקה של הקהילה האתיופית)

* מאת אלעד אוזן

האם העובדה שהטענה המרכזית של בני הקהילה האתיופית אחוזת החרדה, אשר תמצית ממנה נשמעה בקול רועם בהפגנה שנערכה לפני מספר ימים: "אני עומד כאן כדי להזכיר למי ששכח: יהודי אשכנזי, יהודי ספרדי, יהודי אתיופי – כולם אחים! " היא זו אשר אינה גורמת למערכות העיתונים לפרסם מאמרי-דעה נרגשים? מדוע התקשורת הישראלית, אשר יודעת (ובצדק!) לעמוד יפה על כבודה הרמוס של עובדת ניקיון ניגרית אשר נעשקה על ידי מעבידה, או לתאר בצבעים עזים את ערגתה של אם אריתראית לבנה הפעוט – אינה מגלה סולידריות דומה עם מאבקם של עשרות אלפים מאזרחיה הנאמנים של מדינת ישראל?

יתכן כי התשובה מצויה בגוף השאלה. אולם כדי להסביר את התופעה ראשית יש להבין את הרקע ; בני הקהילה האתיופית אשר עלו לארץ עשו זאת מכיוון שהיו, בין השאר, חדורי ציונות. קיימות עדויות מוצקות לניסיונות עלייה (רגליים!) לעבר ירושלים על-ידי יהודי אתיופיה בשנת 1860 – זאת, טרם הקונגרס הציוני הראשון. ציונות שחורה.

בני הקהילה האתיופית דורשים צדק. הם דורשים שוויון. הם דורשים שלצבע עורם השחור לא תינתן תשומת-לב מיוחדת, וכי יישפטו לפי מעשיהם ולפי הישגיהם. הם מבקשים כי לא יראו בהם כמורידי-ערך לנכסי נדל"ן.

ברם, בני הקהילה האתיופית עושים זאת מתוך דרישה כנה לסולידריות יהודית, כבנים ובנות לאומה היהודית, במדינת הלאום של העם היהודי. הם לא דורשים זאת מכוח ערכים אוניברסאלים-בינלאומיים , כאלו שהתקשורת הישראלית אוהבת ; הם דורשים זאת מכוח ערכים יהודים-לאומיים, אשר מהם התקשורת הישראלית סולדת.

מכיוון שבני הקהילה האתיופית (לפחות הדור הצעיר) מבקשים ליצור אינטגרציה המושתתת על ערכים משותפים של יהדות, שירות צבאי והשכלה גבוהה, ובכך להביא לידי ביטוי את תרומתם לבנין המדינה, הופכים הם למעין "אויב" של ההשקפה האוניברסאלית – אשר משקיפה בחשדנות על ערכים לאומיים ; התקשורת הישראלית אינה מאמצת, כידוע, מאבק שבבסיסו ערכים לאומיים.

עוד גורם אשר מונע מהתקשורת לאמץ את מאבקם של בני הקהילה האתיופית הוא היותו, לפחות למראית-עין, א-פוליטי. מאבקה של הקהילה האתיופית לשוויון אינו מבקש לחסל את שלטון הימין במדינה ולהחליפו באחר, ואינו תלוי בהשקפה פוליטית שמהותה דיכוטומית, ימין אל מול השמאל. לפיכך – ובניגוד להפגנות המחאה החברתית בקיץ האחרון, שם נישאו כמעט בכל אירוע שלטים בגנות הממשלה המכהנת והעומד בראשה – התקשורת אינה רואה כל טעם וסיבה להעצים את מאבקם.

* הכותב הוא משפטן, תלמיד מחקר לתואר שני ומתנדב בעמותת "טבקה" המעניקה סיוע משפטי ליוצאי הקהילה האתיופית.