יוצאי אתיופיה סבלו במשך שנים ארוכות מיחס מפלה מידי גורמים רבים מדי בחברה הישראלית, ובפרט – מידי משטרת ישראל. הקביעה הזו עוגנה בדו”ח ‘הצוות למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה’ בראשות מנכ”לית משרד המשפטים, עו”ד אמי פלמור, שהוגש לממשלה ביוני 2016.

הדו”ח הציע שורת צעדים לשינוי היחס של מדינת ישראל לציבור יוצאי אתיופיה, ביניהם שינויים באופן פעולתה של המשטרה. שנתיים וחצי אחרי, חלק מההמלצות יושמו, ואחרות עדיין מתעכבות. האם המשטרה צועדת לעבר תיקון היחסים בינה ובין יוצאי אתיופיה? ומה עוד עליה לעשות, על מנת למנוע מאירועים כמו מותו של יהודה לחזור?

האירוע המכונן במערכת היחסים המורכבת של המשטרה עם ציבור יוצאי אתיופיה התרחש לפני כמעט ארבע שנים, באפריל 2015.
דמאס פיקדה, חייל יוצא אתיופיה, עמד ברחוב עם אופניו והוכה על ידי שוטר ומתנדב משטרה שפגשו בו ברחוב.
לאחר שהוכה על ידי השניים, נראה פיקדה עומד מול לא פחות מארבעה שוטרים, שהגיעו לעצור אותו.
הוא, שהוכה והותקף, הושם מאחורי סורג ובריח, והיה בדרכו להישפט על עבירות הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ותקיפת שוטר.

רק לאחר שפורסם תיעוד האירוע, שצולם על ידי אזרחים, שונו הדברים. פיקדה שוחרר ממעצרו, והארץ החלה לגעוש.

היכן נמצאת כיום העבודה על הנוהל?

“מי שאחראיים על הנוהל הם משטרת ישראל ומשרד המשפטים.
הנוהל נמצא כיום בטיפול משרד המשפטים, ומנסים לקדם אותו בשיתוף פעולה עם המשטרה.
זה מתעכב כבר למעלה משנה. רוצים להשיג שיתוף פעולה, ונתקלים במידה מסוימת של התנגדות מטעם המשטרה.
הטענה היא של אפשרות של פגיעה ביכולת המבצעית של המשטרה, כי יהיה צורך מוגבר לדיווח, וכן הלאה.
אבל אני אומר – ארגון שהביקורת כלפיו היא של שיטור יתר, וארגון שלפחות אומר שהוא שינה את דרכיו, צריך להיות הראשון שבא ואומר – אנו מעוניינים בכל נוהל שיכול לעזור לנו להשתפר”.

אותן טענות כלפיי חוסר שיתוף פעולה עלו מול המשטרה גם כלפיי ביצוע החלטות אחרות מהדו”ח. בראשן – מצלמות גוף על שוטרים.

“חלק מהשינויים אותם המשטרה קיבלה, לא באו בפשטות”, אומר פנטהון אספה-דויט, מנכ״ל עמותת ‘טבקה – צדק ושוויון ליוצאי אתיופיה‘, שהיה חבר בצוות פלמור.
“זה לא היה פשוט עד שהם קיבלו את זה. למצלמות גוף המשטרה התנגדה בכל תוקף – אבל אנחנו התעקשנו.
הדרישה שלנו ששוטרים יישאו מצלמות גוף, קשורה לכך שראינו שבמקרה של דמאס פיקדה, לולא הייתה מצלמה, דמאס אולי עדיין היה יושב היום בכלא.
בזכות המצלמה כל זה התהפך, ודמאס הפך לקצין מצטיין שמשרת את מדינת ישראל על הצד הטוב ביותר.
אני עדיין מצטמרר כשאני שואל את עצמי מה היה גורלו של דמאס לולא הייתה במקום מצלמה.
לכן דרשנו ששוטרים יסתובבו עם מצלמות גוף.
זהו כלי ראייתי וכלי הרתעתי, גם עבור השוטר וגם עבור האזרח”.

לכתבה המלאה:
https://www.davar1.co.il/170881/