מ’ היא אישה מבוגרת ועקרה, המתגוררת זה שנים רבות בדיור ציבורי.
לאחרונה ביקשה מ’ לממש את זכאותה לרכוש את דירתה הציבורית, אולם לדאבונה, בקשתה נדחתה על-ידי ועדת חריגים של משרד הבינוי והשיכון.
ובמה היה כל “חטאה”? בכך שאין לה ילדים ביולוגיים.
כל הסבריה של מ’, שלפיהם אומנם אין לה ילדים משלה – אך היא נישאה עוד טרם עלייתה ארצה וגידלה במשותף עם בן זוגה את ילדיו מנישואיו הקודמים – נפלו על אוזניים ערלות.
בצר לה, פנתה מ’ אל עמותת טבקה-צדק ושוויון ליוצאי אתיופיה (ע”ר), אשר הגישה עתירה מנהלית נגד משרד הבינוי והשיכון וחברת עמיגור.
תוך זמן קצר נקבע מועד לדיון, שבו הביע בית המשפט את מורת רוחו לנוכח חוסר הצדק המשווע שנעשה ל-מ’.
בית המשפט הורה לבא-כוחו של משרד הבינוי והשיכון להעביר את המלצת בית המשפט לגורמים המוסמכים ולאפשר ל-מ’ לרכוש את הדירה.
משרד הבינוי והשיכון, שהיה סמוך ובטוח כי רכישת הדירה לא תתאפשר, הוכה בתדהמה לנוכח המלצתו הנחרצת והמפורשת של בית המשפט לאפשר את רכישת הדירה. עניינה של מ’ הוחזר לבחינה מחודשת לפני ועדת חריגים של משרד הבינוי, אשר לא היה לה אלא לאשר את רכישת הדירה.
ואכן, לאחרונה התבשרה מ’ כי היא מוזמנת לסור למשרדי חברת עמיגור ולפתוח תיק לרכישת הדירה.