“להתמקד בשאלה אם השוטר שירה ביהודה ביאדגה היה בסכנה – זה קל מידי”.
לפני שלוש שנים התחייבה המשטרה ליישם שורת המלצות לשינוי היחס המפלה כלפי יוצאי אתיופיה – וחלקן לא יושמו עד היום. המתאם הממשלתי למאבק בגזענות ופעילי שטח מהעדה משוכנעים שמניעת אירוע הירי הבא מחייבת שינוי מערכתי רחב.
המשטרה בתגובה: “בזכות פעולות יזומות הורדנו את כמות התיקים והמעצרים”
זה קרה ביום שבת האחרון בבת ים: משפחתו של יהודה ביאדגה, צעיר ממשפחת יוצאי אתיופיה, מזעיקה את המשטרה לביתה.
הסיבה: יהודה, צעיר מתמודד נפש, יצא מביתו עם סכין בידו.
אמו המודאגת התקשרה למוקד המשטרה מספר פעמים, וביקשה מאחרים להתקשר אף הם למוקד, כדי שהמשטרה תסייע לה להשתלט על בנה.
יהודה, ששוחרר מהצבא בשל קושי נפשי עמו התמודד, הסתובב ברחובות בת ים במשך 50 דקות כשבידו הסכין, אך מבלי לפגוע באחרים.
כאשר הגיע למקום שוטר רכוב על אופנוע יהודה רץ לעברו, והשוטר ירה בו שתי יריות, שתוך זמן קצר הובילו למותו של יהודה בבית החולים.
סרטונים ופוסטים ברשתות החברתיות הציתו זעם ומחאה בקרב קהילת יוצאי אתיופיה, שטענו כי הוא נורה רק בגלל מוצאו וצבע עורו. מרבית המידע על האירוע הזה עדיין אינו חשוף לציבור.
אחת הביקורות החריפות ביותר של דו”ח פלמור הייתה כנגד מה שמכונה ‘נוהל ההזדהות’ במשטרה.
נוהל זה הוא שמאפשר לשוטר לגשת לאזרח ולדרוש ממנו להציג בפניו תעודת זהות, להזדהות בפני השוטר בשמו המלא, ולענות על שאלות נוספות במקום.
הטענות כנגד נוהל ההזדהות הקיים הינו כי הוא אמורפי מדי, ומאפשר חופש פעולה רחב מדי לשוטר בשטח.
טענה נוספת הינה כי הנוהל הנוכחי, בהיותו פרוץ מדי, מאפשר “פרופיילינג” – ייחוס מסוכנות לאדם בשל השתייכותו האתנית.
אותה הפרקטיקה שמובילה לכך שערבים וערביות יעוכבו בשדות התעופה יותר ממי שאינם ערבים, מובילה לטענת הפעילים לכך ששוטרים יחשדו יותר באתיופים ואתיופיות במרחב הציבורי, גם אם לא היו מעורבים באף עבירה על החוק.
היכן נמצאת כיום העבודה על הנוהל?
“מי שאחראיים על הנוהל הם משטרת ישראל ומשרד המשפטים. הנוהל נמצא כיום בטיפול משרד המשפטים, ומנסים לקדם אותו בשיתוף פעולה עם המשטרה. זה מתעכב כבר למעלה משנה. רוצים להשיג שיתוף פעולה, ונתקלים במידה מסוימת של התנגדות מטעם המשטרה. הטענה היא של אפשרות של פגיעה ביכולת המבצעית של המשטרה, כי יהיה צורך מוגבר לדיווח, וכן הלאה. אבל אני אומר – ארגון שהביקורת כלפיו היא של שיטור יתר, וארגון שלפחות אומר שהוא שינה את דרכיו, צריך להיות הראשון שבא ואומר – אנו מעוניינים בכל נוהל שיכול לעזור לנו להשתפר”.
אותן טענות כלפיי חוסר שיתוף פעולה עלו מול המשטרה גם כלפיי ביצוע החלטות אחרות מהדו”ח.
בראשן – מצלמות גוף על שוטרים.
“חלק מהשינויים אותם המשטרה קיבלה, לא באו בפשטות”, אומר פנטהון אספה-דויט, מנכ״ל עמותת ‘טבקה – צדק ושוויון ליוצאי אתיופיה’, שהיה חבר בצוות פלמור.
“זה לא היה פשוט עד שהם קיבלו את זה.
למצלמות גוף המשטרה התנגדה בכל תוקף – אבל אנחנו התעקשנו.
הדרישה שלנו ששוטרים יישאו מצלמות גוף, קשורה לכך שראינו שבמקרה של דמאס פיקדה, לולא הייתה מצלמה, דמאס אולי עדיין היה יושב היום בכלא.
בזכות המצלמה כל זה התהפך, ודמאס הפך לקצין מצטיין שמשרת את מדינת ישראל על הצד הטוב ביותר.
אני עדיין מצטמרר כשאני שואל את עצמי מה היה גורלו של דמאס לולא הייתה במקום מצלמה.
לכן דרשנו ששוטרים יסתובבו עם מצלמות גוף. זהו כלי ראייתי וכלי הרתעתי, גם עבור השוטר וגם עבור האזרח”.