משפחת ד’, הורים מסורים לילד בן שש בשם א’, התכוננו בהתרגשות לרשום את בנם לבית הספר היסודי הסמוך לביתם. אולם, כאשר ניסו לבצע את הרישום, הם נתקלו בסירוב בלתי מוסבר ומפתיע מצד הרשות המקומית, שטענה כי “הילד אינו מתאים למסגרת”.
תחושת אי-הנוחות התחלפה במהרה בהבנה שמדובר באפליה על רקע עדתי, שהשאירה אותם פגועים ומושפלים. תחושת הצדק של ההורים הובילה אותם להיאבק בעוול ולא לוותר על זכותו הבסיסית של בנם לחינוך שוויוני. מתוך כך, הם פנו לעמותת טבקה, וזו נרתמה לסייע להם באמצעות כלים משפטיים.
העמותה החלה לפעול בנחישות ופנתה אל הרשות המקומית ואל משרד החינוך, תוך הבהרה כי מדובר באפליה בלתי חוקית בעליל. לאחר סבב פגישות ומגעים, משרד החינוך נדרש להתערב והורה לרשות לשקול מחדש את החלטתה על בסיס עקרונות השוויון והזכות לחינוך.
בהתערבות עמותת טבקה, נפתחו דלתות בית הספר בפני א’, והוא התקבל לכיתתו החדשה עם תחילת שנת הלימודים. ההורים, אשר חשו שסוף-סוף הצדק יצא לאור, יכלו לנשום לרווחה בידיעה כי מאבקם לא היה לשווא. בכך הבטיחו את זכותו של בנם להשתלב בסביבתו הטבעית, ואף העבירו מסר חשוב של נחישות במאבק נגד עוולות ואפליה, למען חברה צודקת ושוויונית יותר.
